<h1>סמ"ק מצוריך סימן נ"ה</h1>
<h2>דף מב:</h2>
להיות צנוע דכתיב (דברים כ"ג) והיה מחניך קדוש וכתיב (מיכה ו') הצנע לכת עם א'א). אמרו חכמים (ברכות ס"ב) אין צנוע אלא הצנוע בבית הכסא, והנפנה בלילה נפנה כדרך שהוא נפנה ביום מגלה מלפניו טפח ומאחריו טפחיים ואינו מגלה עד שישבב), וגם בתשמיש המטה צריך להיות צנוע, גם בכל דבר צריך להיות צניעות ולא בפריצות. ובכלל זה יש וכסית את צאתיך דסמיך ליה. וכן יש לנו לעשות צניעות גם בשעת תורה ותפילה, ואם היה עומד בתפילה וצריך להפיח בעל כרחו מרחיק ד' אמות וממתין עד שיכלה הרוח וחוזר לתפילתו ואומר ריבון העולמים אתה יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפניך חרפתינו וכלימתינו ואחריתינו רימה ותולעהג). צריך להרחיק מן הצואה וממי רגליםד) ומגרף של רעי עביט של מי רגלים ד' אמות מאחוריו ומצדדיו אבל מלפניו ירחיק מלא עיניוה), וצואה יבשה שזורקה ואינה נפרכת ומי רגלים שנבלעו ואין רישומן ניכר מותר לקרות קריאת שמע כנגדהו), וצואה כל שהוא מבטלה ברוק עבה וצריך עיוןז), ועביט של מי רגלים של פעם אחת נותן לתוכו מים כדי רביעית וקורא, אם כפה עליה כלי מותר ואפילו כלי זכוכיתח), וצואת קטן שאינו יכול לאכול כזית דגן בכדי אכילת פרסט) אין צריך להרחיק מצואתו וממי רגליוי), לריח רע שיש לו עיקר כגון ריח הבא מן הצואה מרחיק ממקום שכלה הריח ד' אמות, ושאין לו עיקר כגון מהפחה והוא של חבירו לדברי תורה מותר לק"ש אסור עד שיעבור הריח, ושל עצמו אסור אפילו לדברי תורהיא), ולתפילה צריך מקום נקי כמו לקריאת שמע, וצריך להרחיק מצואת חזירים וכלביםיב) בזמן שנתן לתוכו עורות לעיבוד. בירושלמי יש (ברכות פ"ג ה"ה) (יש) שצריך להרחיק מגללי חמור הבא מן הדרך מנבלות שמסריחות וגם מצואת תרנגולים אדומים בלבד, וצ"ע בפי' אדומים, ונראה לי שאין לאסור צואת תרנגולים אלא בלול שלהן אבל לא בבית שיש מעט ממנה. ואם התפלל ומצא צואה במקומה תפילתו תועבה וחוזר ומתפלל, וספק צואה אסור לקרות כנגדה וספק מי רגלים מותריג). א) [[הגה"ה] ותלמיד שאינו נוהג עצמו בצניעות חייב מיתה לפי שמרחיק אהבת הבריות מן התורה ועל זה נאמר ומשנאי אהבו מות פי' למשניאי שגורמים לבריות לשנא התורה, בזמן שאדם קורא ושונה ודבורו בנחת ומשאו ומתנו נאה עם הבריות אומרים עליו פלוני אשריהו כמה נאים מעשיו כמה מתוקנים דרכיו ובזמן שהוא קורא ושונה ואין דבורו בנחת עם הבריות ואין משאו ומתנו נאה בין הבריות אומרים עליו אוי לו לפלוני שלמד תורה ראיתם כמה מכוערים מעשיו כמה מקולקלין דרכיו, ס"ק, [עד כאן]]. ב) וחפרת בה [ב'] במסורת וחפרת בה ושבת וכסית ואידך וחפרת לנצח מכאן שצריך לבדוק נקביו קודם שינה, לשון התשב"ץ, (דיני שינה סי' רס"א). תניא אמר ר' עקיבא פעם אחת נכנסתי אחרי ר' יהושע לבית הכסא ולמדתי ממנו ג' דברים שלא יפנה מזרח מער(י)ב אלא צפון ודרום ולמדתי שלא יפרע עצמו עד שישב ולמדתי שלא יקנח בימין אלא בשמאל עכ"ל פ' הרואה (ברכות ס"ב) והטעמים שם. עוד שם אמר רב תנחום בר חנילאי כל הצנוע בבית הכסא ניצל מג' דברים מנחשים ומעקרבים וממזיקים ויש אומרים אף חלומותיו של אדם מתישבין עליו, אמר עולא אחורי הגדר נפנה מיד — פ"ה בצד הגדר אפילו יש שם אדם בצד הגדר האחר סמוך לגדר נפנה דכיון דאיכא מחיצה הויא צניעות ואעפ"י שיתעטש פי' יעשה רוח וחבירו שומע דלראייה חייש לשמיעה לא כמאן דאיכא הבדלה, ובבקעה כדי שיתעטש ואין חבירו שומע כיון דליכא מחיצה כל כמה שחבירו שומעו לאו אורחא ארעא. אמר שמואל יציאה קודם עמוד השחר כסטמא לברזלא — פי' התו' סטמא אציי"ר [קרא] שמועיל לברזל כך מועיל לגוף. עכ"ל בפרק הרואה (רש"י ברכות ס"ב ב'). ג) (ומצאתי בתוספות דברכות מתחיל ממקום שפסק, צ"ע ס"ק. וכן פסק ה"ר שמעיה שמאחר (שתחילתו) [שתפילתו] מפסקת יכול לפוסקא ולומר דבר זה בתוכה וכן כשהמים שותתין על ברכיו לכשיכלה המים יאמר כן ריבון העולמים ופוק חזי מאי עמא דבר, ויש אומרים דווקא מפיח דהויא אונס אבל במים שותתין על ברכיו דפושע הוא מתחילת התפילה היה צריך לנקביו וש"מ יאמר ריבון העולמים, והלכה דעבדינן האידנא כר' יהודה בן בתירה דאמר בע"ק מותר בכל דבר בין בתורה בין בתפילה בין בתפילין, עכ"ל. [המפיח בזמן תפילה ממתין עד יעבור זמן תפילה ויתפלל בגוף נקי, תשובת אשירי (עי' ברכות פ"ג סי' מ"א)]. ד) רב פסק כרב חסדא דאמר אסור לקרות קריאת שמע כשצואה על בשרו או ידו שהיתה בבית הכסא — פ"ה מחיצה יש בינו לבית הכסא ופשט ידו לפנים מן המחיצה רב חסדא סבר כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך, עכ"ל בפרק מי שמתו (ברכות כ"ה). ואף מכוסה בבגדיו לשון רבינו יהודה, צואה במקומה לכולי עלמא אסור ואף היא מכוסה בבגדיו ואף היא במקום שיהא יושב ונראת הוא עומד ואינה נראת, ורב אלפס פסק כרב הונא דכשמכוסה בבגדיו ואין לה ריח דמותר בקריאת שמע וכן נראה (למהר"ם) לסהר"ם, וטעמא דרב הונא משום דכתיב כל הנשמה תהלל י' הללוי' — פ"ה הפה החוטם בכלל הילול ולא שאר איברים, עכ"ל בפרק מי שמתו. ה) והלכה כרב דאמר אף בבית די בהרחקת ד' אמות ולא כר' שמעון דאמר כל הבית כולו כד' אמות, לסהר"ם. מי רגלים עצמו — פ"ה בכלי שאינו מיוחד להם — יטיל לתוכם מים רביעית. אמר רב יוסף בעי מיניה מרב הונא מטה שלושה ודאי כלבוד דמי — פ"ה במניח גרף או עביט תחת המטה ורגליה קצרים שאין הימנה ולקרקע ג' כלבוד דמי והרי הם כטמונים — עשרה ודאי לא קמבעיא ליה — פ"ה נראה לי כאילו אינה מאחר שהוא עמוק כל כך אין זה כסוי — מג' ועד י' מספקא ליה מהו ולא פשט ליה. אמר רבא צואה בעששית — פ"ה לנטיר"א כלומר מחיצת זכוכית או קלף דק מפסיק בינתים והיא נראית — מותר לקרות ק"ש כנגדה דצואה בכסוי תליא מלתא והא קמכסיא ערוה בעששית אסור לקרוא ק"ש כנגדה דבראיה תליא מילתא והא קמתחזיא. אמר רבא צואה בגומא מניח סנדלו עליה וקורא קריאת שמע. בעי מר בריה דרבינא דבוקה בסנדלו מהו תיקו. אמר רבא הני בית הכסא דפרסאי — פ"ה בחפירה ופניהם רחוק מן הגומא בשיפוע והריעי מתגלגל ונופל בגומא אע"ג דאית בהו צואה כסתומין דמיא. עכ"ל פרק מי שמתו (ברכות כ"ה). ו) אך כל זמן שמטפחין פי' שיש בה מים ללחלח דבר אחר אסור לקרות ק"ש כנגדן, וסגי ברביעית מים להטיל על מי רגלים והלכה כרב דאמר בין בכלי בין בקרקע צריך להטיל עליהם רביעית מים ולא אמרינן קמא קמא בטיל, לשון סהר"ם. ז) פי' בירושלמי דהרוק אינו מועיל אלא לאלתר ובכסוי תליא מילתא. לסהר"ם. ח) ואע"פ שאין להם כלום ומסתברא דלא מהניא בהו הטלת רביעית מים, לשון סהר"ם. גרף ועביט פ"ה שניהם של חרס בולע משמע לפירושו אבל כלי דלא בלע כגון כלי זכוכית אפשר דשרי ובלבד שיטול בהם מים, עכ"ל בפרק מי שמתו (שם). ט) [גם במאכל שעושין לתינוקות שקורין פראי"י וצ"ע]. י) הלכה כרב חסדא שמהלך במבואות המטנפים פוסק מק"ש ולא יניח ידו על פיו וקורא, וגם הלכה שצואה עוברת כמונחת ופי חזיר הרי הוא כצואה. בפרק מי שמתו (דף כ"ד) אמר רב חנינא אני ראיתי את רבי שגיהק ופיהק ירק ונתעטש, בתפילתו וממשמש בבגדו פירוש להעביר הכנים העוקצין אותו אך אינו מתעטף פי' לא היה מתעטף אם נפלה טליתו שלא להפסיק ותרי מילי הן לפירוש רש"י, ורבינו חננאל פי' וממשמש בבגדו ולא מתעטף חדא מילתא היא מתקן בבגדו שלא יפול מעל ראשו [אך אם נפל מעל ראשו] לא היה מתעטף שהיה חושבו להתעטף הפסק ולתקן שלא יפול לא חשוב הפסק הא חומרא גדולה לפירוש רבינו חננאל שאם נפל לאיש טליתו מעל כתיפיו לא יחזרנו, לשון מהר"ם. הגה"ה וכשהוא מפהק מניח ידו על סנטרו פ"ה שלא תראה פתיחת פיו. יא) ויש מפרשים דבתי [כסאות] שלנו שהן בעומק אם יש בהן מחיצה מפסקת הויא כמו ריח רע שאין לו עיקר, עכ"ל פרק מי שמתו (שם). יב) ואף היא מסרחת ביותר וכן הלכה כרבא דאומר צואת כלבים אפילו יבשה אסור לקרות קריאת שמע, לשון סהר"ם [ודווקא הני דחיותן בפת אבל האוכלים ירק ואין ריחו רע כל כך מותר, לשון סהר"ם]. יג) ואומר מי שמטיל מים בלילה צריך להרחיק ד' אמות משם ליטול ידיו ולחגור עצמו כדי שלא יהא לבו רואה ערותו ואינו אוסר לילך בגילוי הראש ומידת חסידות היא דלא ואינו מקפיד על זוגות הן לאכול הן לכל דבר, עכ"ל התשב"ץ (סי' ער"ה, תקמ"ז, תק"ו). צריך להרחיק ד' אמות מן הקבר או מן המת ודי בהרחקה זו אף כשהם לפניו. עכ"ל סה"ג. [וכן תנו רבנן (ברכות י"ח) לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו ויקרא בהן ויתפלל ואם עשה כן עובר משום לועג לר(א)ש חרף עושהו, ודווקא תוך ד' אמות דקאמר מר מת תופס ד' אמות לק"ש אבל חוץ לד' אמות מותר, עכ"ל התלמוד בפרק מי שמתו (שם)]. והלכה גוי ערום ישראל אסור לקרות ק"ש כנגדו וכל שכן יהודי ערום, ויש אומרים הוא הדין קטן ולכך יש בני אדם שמחזירים פניהם כשמוהלים עד אחר הברכה, מיהו הגאונים כתבו שקטנים לאו ניהו ערום ועוד מפני חיבת המצוה, לשון סהר"ם.
